דודי שמש כפי שהם מוכרים לנו כיום הם, ככל הנראה, פיתוח ישראלי של ד"ר צבי תבור , מחלוצי השימוש באנרגיה סולרית כמקור אנרגיה חלופי בישראל, המשופעת באור השמש. דודי שמש אלו הינם המצאה שמנוצלת כמעט בכל בית בישראל וחוסכת לכלכלה הישראלית כ-4% ממשק האנרגיה הישראלי.
צינור מתשתית המים הביתית מחובר לקצה אחד של הצינור העובר בקולט השמש, ולקצה השני מחובר דוד שמש באמצעות צינור נוסף. קרני השמש פוגעות בקולט השמש ובשל הצבע הכהה של הקולט, הופכת קרינת השמש לאנרגית חום הכלואה בתוך קולט השמש. המים העומדים בצינור מתחממים מהאוויר הלוהט המקיף אותם.
היות והמים בקולט חמים מהמים שנמצאים בתוך דודי שמש על הגג כאשר דודי שמש אלו מוצבים גבוה יותר מהקולט, נוצרת תחלופת מים באופן טבעי, כך שהמים החמים ביותר מוזרמים לדוד השמש והמים הקרים בתורם מוזנים לצינורות אשר בתוך קולטי השמש. לפעולה זו קוראים העיקרון התרמוסיפוני.
הפרש המשקל הסגולי בין המים החמים והקרים הכוח הגורם למים שיתחממו בקולט, לזרום אל הדוד במערכת דודי שמש ללא צורך במשאבה או גורם מניע אחר. אם דוד שמש ממוקם נמוך יותר מן הקולטים, יש להפעיל סירקולציה מאולצת, כלומר להכריח את המים החמים לרדת אל הדוד. לדודי שמש יש פתח נוסף, ממנו מוזרמים המים אל תשתית המים הביתית.
על פי החוק בישראל משנות ה-70 מחויבים בעלי מקצוע להשתמש בכל בית בישראל להשתמש במערכת סולארית לפי הכללים הבאים:בבניין בן פחות מ 5 קומות ניתן להתקין דוד שמש על גג הבניין.
בבניין עד 10 קומות מתקינים מערכת סולארית מאולצת המופעלת על-ידי משאבות סחרור, כאשר הדוד ומערכת הקולטים שעל הגג פועלים כמערכת סגורה המשותפת לכל הדיירים.בבניינים הגבוהים מ-10 קומות ניתן להרכיב דודי חשמל ללא קולטים. חוק זה אינו חל על בניינים שנבנו לפני שנות השמונים.